למרות שהמכינה הייתה רק שנה וזה כביכול זמן מאוד קצר לא האמנתי שהיא תשאיר אצלי את מה שהיא השאירה.. כמעט בכל דבר שאני עושה המכינה איתי .. בין אם זה להתנדב כשצריך, לחיות בתנאים לא הכי אידיאליים (במילים אחרות להתכלב), להילחם על מה שחשוב גם אם זה לשחות נגד הזרם, לעשות מעבר למה שמצופה או למה שביקשו ממני (להגדיל ראש), להיות חברה טובה ולחלוק בנטל בידיעה שאנחנו ביחד באותו חרא, לחייך ולשמוח במקום לתבכיין ולהתמרמר, לחשוב על אחרים קצת מעבר לעצמי, ליזום וליזום וליזום ולראות שהכל לגיטימי, למרות שקשה לדמיין את זה ובמיוחד בצהל חשוב לזכור תמיד שיש לנו השפעה ושכשבאמת רוצים אז אפשר לעשות דברים מטורפים ומשוגעים שאף אחד לא חלם שנצליח לעשות..

השנה שלי באדרת הייתה רוויה בצחוק, אהבה, קשיים, צמיחה, למידה, חברות, התמודדויות ועבודה קשה. עברתי במכינה חוויות שאני לא אעבור בשום מקום אחר, למדתי יותר ממהה שלמדתי ב12 שנות לימוד בבית ספר, הרווחתי כלים לחיים, חברים לחיים, הגעתי למצבי קיצון והתמודדתי איתם והרגשתי משמעותית באמת למישהו בפעם הראשונה. מכינת אדרת היא האיזון בין משפחתיות, כיף ועבודה קשה. היא המשקפיים העוזרים לנו לראות את הסביבה והמפה להראות לנו את הדרך להשפיע בתוכה-והכי כיף שהכל עם חיוך על הפנים

עליתי בגיל 16, עם ההורים שלי שהם תושבים חוזרים, למדתי עברית רק כשהגעתי לארץ. זו הייתה תקופה לא קלה, שמאופיינת במפגש עם תרבות שונה והסתגלות למצב. כסיימתי כיתה י״ב התלבטתי מה לעשות, הרגשתי שאני לא מחוברת למה שקורה פה, שאני לא יכולה להתגייס בלי לייצר לעצמי חיבור. הצטרפתי למחזור ז׳ של מכינת אדרת. אחרי הסתגלות ותמיכה מהצוות ומהחברים, החל לקרות שינוי בתשחושה שלי כלפי מדינת ישראל, פגשתי שם קשת רחבה של החברה הישראלית, ונחשפתי למגוון שלה.בסוף שנה א׳ החלטנו ביחד עם צוות המכינה להקים את שנה ב׳ ולהמשיך להעמיק לעוד חצי שנה. לאחר שנה ב׳ התגייסתי להיות מורה חיילת בכפר הנוער עיינות. עם שחרורי מצה״ל חזרתי להדריך את מחזור י״ב במכינה. שנים רבות לאחר שנת המכינה אני יודעת להגיד כי לשנה זו הייתה השפעה רבה על החלטות שקבלתי כאדם בוגר, ביניהם להשתתף במסלול צוערים לשלטון המקומי ולהשתלב בעשייה הציבורית. השפעת המכינה והדמויות החינוכיות בה מלוות אותי בצמתי קבלת החלטות.